Vayedaber

בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁנִּיטְמָא אֶחָד מֵהֶן. וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ. [צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. צִבּוּר שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מֵהֶן. וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ.] רִבִּי זְעוּרָא אָמַר. יַעֲשׂוּ בְטוּמְאָה. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יַעֲשׂוּ כִסְפֵיקָן. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלֹא כְהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שֶׁלֹּא לַעֲנוֹשׁ לְיָחִיד כָּרֵת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

צריכין לעשות פסח שני. דהואיל ויחידים הן ואין עושין בטומאה ומספק אין יוצאין בראשון וצריכין לעשות פסח שני:

יעשו בטומאה. וכהאי דר' הושעיה לקמן בפ''ח גבי צבור שנטמא בספק ברשות היחיד ורבי זעירא סבירא ליה הכא דיעשה בטומאה הכל דמתוך שאינו ידוע איזהו שנטמא הוי ליה פסח הבא בטומאה:

תני ר' הושעיה יעשו בספקן. כלומר כמי שהן בספק טומאה ונפקא מינה שלא יטמאו עוד כטומאה ודאית:

לא מסתברא דלא כהדא דתני ר' הושעיה וכו'. כלומר לא מסתברא לפרש להא דר' הושעיה דקאמר יעשו כספקן אלא כהדא דאשכחן דתני ר' הושעיה דלענין זה הוא שלא לענוש לאותו יחיד וכן לכל יחיד ויחיד מהן כרת אם לא עשה פסח שני דהואיל ואחד מהן הוא שנטמא ואינו ידוע איזהו כולן עומדין בספק טומאה ופטורין מכרת בפסח שני כדין טמא השנוי לקמן ריש פ''ט:

הָיָה צִיבּוּר שְׁלִישׁ זָבִין שְׁלִישׁ טְמֵאִין שְׁלִישׁ טְהוֹרִין. רִבִּי מָנָא בְשֵׁם חִזְקִיָּה. זָבִין וּטְמֵאִין רָבִין עַל הַטְּהוֹרִין וְעוֹשִׂין בְּטוּמְאָה. זָבִין אֵינָן עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. 51a הַזָּב עָשׂוּ אוֹתוֹ כִמְשׁוּמָּד בְּהוֹרָייָה. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן. הַמְשׁוּמָּד בְּהוֹרָייָה אֵינוֹ לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד. אוֹף הָכָא אֵינוֹ לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היה צבור שליש זבין וכו'. כיצד הן עושין ומפני שלא הותרה טומאה בראשון אלא ברוב צבור טמאי מתים:

אמר ר' זעירא אין הדין כן אלא הזב עשו אותו כמומר בהורייה שהוא מבעט תמיד בהוראת ב''ד וכמה דתימר תמן גבי עשו הקהל או רובן על פי הוראת בית דין שאין המבעט בהוראה מצטרף לרוב וכדאמרינן בריש הוריות שאינו נקרא עשה על פי ב''ד אלא התולה בב''ד ולאפוקי האי שהוא תמיד מומר בהוראה אלא שעכשיו נדמה לו שהוא כך ועשה כפי הוראתן ואינו לא מעלה ולא מוריד לענין הצטרפות הרוב לא לכאן ולא לכאן אוף הכא הזב מכיון שלא הותרה טומאת זיבה בפסח אלא נדחה תמיד לפסח שני אינו לא מעלה ולא מוריד להצטרפות הרוב:

זבין וטמאין רבו על הטהורין. לענין הרוב מצטרפין הזבין להטמאי מתים ורבו הן על הטהורין ועושין בטומאה חוץ מהזבין עצמן שאינן עושין לא בראשון מפני שטומאת זבין לא הותרה ולא בשני דמכיון דנצטרפו להטמאין למיהוי רובא בראשון תו לא עבדי בשני:

רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְהוֹרָייָה הִילְּכוּ אַחַר יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְטוּמְאָה הִילְּכוּ אַחַר רוֹב נִכְנָסִין לָעֲזָרָה. מַה. בָּכָל כַּת וָכַת מְשַׁעֲרִין. אוֹ אֵין מְשַׁעֲרִין אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּרִבִּי בּוּן. עַד שֶׁהֵן מִבַּחוץ הֵן מְשַׁעֲרִין עַצְמָן. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לַרְאִייָה הִילְּכוּ מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָה. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה בָעֵת הַהִ֣יא ׀ אֶת הֶחָ֡ג וְכָל יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּוֹ֩ וגו'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

טעמא דר' יהושע בן לוי. דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת ועד נחל מצרים וכיון דכתיב וכל ישראל עמו למה לי דכתב עוד קהל גדול וגו' אלא ללמדך דבכל הגבול מלבוא חמת עד נחל מצרים משערין למיקרי קהל גדול ורוב דהוי ככל ישראל:

לראייה הילכו וכו'. כלומר הא דקאמרת הולכין בטומאה אחר רוב הנכנסין לעזרה היינו לענין קרבן פסח הבא בטומאה וכדאמרן אבל לענין ראייה בעזרה שמצוה בפני עצמה היא כדכתיב בבוא כל ישראל לראות הולכין אחר כל גבול ישראל ואם יש בהן רוב טמאין דוחה הוא את הטומאה ומותרין לילך כדי להראות בעזרה ולהביא קרבנות הצבור:

אמר ר' יוסי בר בון דלא כך ולא כך אלא בכל הכתות משערין ועד שהן מבחוץ לעזרה הן משערין אי איכא רובא טמאין בכל העומדין להכנס לעזרה אז עושין בטומאה ונכנסין הן כולן בחילוק שלש כתות זו אחר זו:

לטומאה. לענין קרבן פסח שדוחה טומאה ברוב הקהל הלכו אחר הרוב הנכנסין לעזרה ואין שאר יושבי ארץ ישראל מן המנין וגרסינן להא בפ''ק דהוריות סוף הלכה ב':

מה. ושואל הש''ס מאי קאמר כיצד משערין אותן מפני שהפסח נשחט בשלש כתות ונכנסין כל כת זו אחר זו כדתנן לעיל בפ' תמיד נשחט ואם בכל כת וכת משערין לרוב הנכנסין מהן או אין משערין אלא בכת הראשונה בלבד וכלומר דכשאתה אומר בכל כת וכת א''כ היאך מתנהגין הן בהראשונה דשמא בשניה איכא רובא טמאין או דילמא ליכא רובא והוא גופה נמי מספקא ליה אם בכל כת אזלינן בתר רובא דילה או אפשר שהכל הולך אחר כת הראשונה בלבד ואחריה נמשכין כל הכתות האחרות:

להורייה הלכו אחר ישיבת ארץ ישראל. אם יש רוב הקהל מכל יושבי ארץ ישראל שעשו כהוראת בית דין הוי רוב ויושבי חוץ לארץ אינן בכלל:

משנה: הַפֶּסַח שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁהוּא טָמֵא הַצִּיץ מְרַצֶּה. נִטְמָא טוּמְאַת הַגּוּף אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרוּ נָזִיר וְעוֹשֶׂה פֶסַח הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טּוּמְאַת הַדָּם וְאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טּוּמְאַת הַגּוּף. נִטְמָא טוּמְאַת הַתְּהוֹם הַצִּיץ מְרַצֶּה׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הציץ מרצה. שכך היא הלכה למשה מסיני שהותר טומאת התהום לנזיר ולעושה פסח מכיון שלא הכיר בה אדם בטומאה זו ואם אח''כ נודע לו בטומאה זו עושה פסח פטור מפסח שני וכן נזיר שנודע לו מהטומאה זו אחר שהביא קרבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה ולא אמרו טומאת התהום אלא בטומאת המת בלבד:

נטמא. גופו בטומאת התהום וזהו טומאת מת שלא ידע בה אדם מעולם ונקרא טומאת התהום לפי שהיתה מכוסה כמו הדבר שבתהום:

הציץ מרצה על טומאת הדם. שאירע אבל לא על טומאת הגוף:

מפני שאמרו הנזיר ועושה פסח. שוין הן בזה דגבי נזיר כתיב וכי ימות מת עליו וגו' ואם נטמא בשעת הבאת קרבנותיו סותר הוא:

נטמא טומאת הגוף. שנטמאו הבעלים אחר שנשחט שדינו שלא יזרק הדם ואפילו בדיעבד אם זרק אין הציץ מרצה וחייבין לעשות פסח שני:

הציץ מרצה. הואיל ולא נודע קודם הזריקה ופטור הוא מפסח שני:

מתני' הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא. הפסח או הדם:

הלכה: מַתְנִיתָה בְּשֶׁנִּיטְמָא מִשֶּׁיָּרַד לַאֲוֵירוֹ שֶׁלְכֶּלִי. אֲבָל אִם נִטְמָא עַד שֶׁהוּא מִלְּמַעֲלָן נַעֲשֶׂה כִמְקַבֵּל מַיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מתני'. דאמרה הציץ מרצה על טומאת הדם בשנטמא הדם משירד לאויר הכלי וזרקו ואח''כ נודע לו אבל אם נודע לו אחר זריקה שנטמא הדם עד שהוא מלמעלן באויר מקודם שנתקבל בכלי נעשה כמקבל מים שהרי דם פסול הוא ואפי' לא נודע לו עד אחר הזריקה אין הציץ מרצה:

מְנַיִן לֵסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַבָּנִן. אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜ה לָכֶ֗ם. מַה לָכֶם בְּגָלוּי אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְגָלוּי. יָצָא קֶבֶר הַתְּהוֹם שֶׁאֵינוֹ בְגָלוּי. עַד כְדוֹן עוֹשֵׂי פֶסַח. נָזִיר מְנַיִין. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי וְכִֽי יָמ֨וּת מֵ֤ת עָלָיו֙. מַה עָלָיו שֶׁהוּא בְגָלוּי אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְגָלוּי. יָצָא קֶבֶר הַתְּהוֹם שֶׁאֵינוֹ בְגָלוּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עליו. מיותר הוא אלא מה עליו שהוא בגלוי וכו' שתהא מחוורת לו בטומא' ברורה וידועה:

לכם. כתיב גבי טמא ובדרך רחוקה ודרשינן מה דרך רחוקה לכם הוא ובגלוי אף כל דבר טומאה שהוא בגלוי:

מנין לספק קבר התהום. שהציץ מרצה בעושה פסח וגרסינן לסוגיא זו בפ' בתרא דנזיר בהלכה ב' עד להוציא משכב ומושב:

צִיבּוּר שֶׁנִּיטְמָא בִּסְפֵק הַתְּהוֹם מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עָלָיו הָצִּיץ. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם הַיָּחִיד 51b שֶׁהוֹרַעְתָּ כוֹחוֹ בְטוּמְאָה יְדוּעָה יִיפִּיתָה כוֹחוֹ בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. צִיבּוּר שֶׁיִּיפִּיתַה כוֹחוֹ בְטוּמְאְה יְדוּעָה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּיפִּיתַה כוֹחוֹ בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. קַל שֶׁאַתְּ מֵקִיל בְּי*חִיד אַתְּ מַחְמִיר בְּצִיבּוּר. קַל שֶׁאַתְּ מֵקִיל בְּיָחִיד. שֶׁאִים נִתְווַדַּע לוֹ לִפְנֵי זְרִיקָה יֵיעָשֶׂה כְמִי שׁנִּיטְמָא לָאַחַר זְרִיקָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִדָּחֶה לַפֶּסַח שֵׁינֵי. אַת מַחְמִיר עָלָיו בַצִּיבּוּר. שֶׁאִים נִתְווַדַּע לוֹ לְאַחַר זְרִיקָה יֵיעָשֶׂה כְמִי שׁנִּיטְמָא לִפְנֵי זְרִיקָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֵאָכֵל הַבָּשָׂר. קַל שֶׁאַתְּ מֵיקַל בְּנָזִיר טָהוֹר. שֶׁאִים נִתְווַדַּע לוֹ לִפְנֵי זְרִיקָה יֵיעָשֶׂה כְמִי שׁנִּיטְמָא לָאַחַר זְרִיקָה שֶׁלֹּא יָבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה. אַתְּ מַחְמִיר בְּנָזִיר טָמֵא. שֶׁאִים נִתְווַדַּע לוֹ לְאַחַר זְרִיקָה יֵעָשֶׂה כְמִי שׁנִּיטְמָא וְחָזַר וְנִיטְמָא. מֵבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. [כְּהָדָא דְתַנָּא. נִטְמָא וְחָזַר וְנִטְמָא. מֵבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.] עוֹבֵד שֶׁלְפֶּסַח מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עָלָיו אֶת הַצִּיץ. קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אִם הַבְּעָלִים. שֶׁהוֹרַעְתָּה כוֹחָן בְּזָקֵן וּבְחוֹלֶה. יִיפִּיתָה כוֹחָן בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. עוֹבֵד שֶׁיִּפִּיתָה כוֹחוֹ בְּזָקֵן וּבְחוֹלֶה. אֵינוֹ דִין שֶׁתְּיַיפֶּה כוֹחוֹ בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַבְּעָלִים. שֶׁיִּיפִּיתָה כוֹחָן בִּשְׁאָרַ כָּל הַטּוּמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה. תֹּאמַר בָּעוֹבֵד. שֶׁהוֹרַעְתָּה כוֹחוֹ בִשְׁאָר כָּל הַטּוּמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה. הוֹאִיל וְהוֹרַעְתָּה כוֹחוֹ בִשְׁאָר כָּל הַטּוּמְאוֹת שֶׁלְּכָל הַשָּׁנָה תּוֹרַע כּוֹחוֹ בְטָמֵא מֵת בַפֶּסַח. מַיי כְדוֹן. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. לָכֶם. בֵּין לוֹ בֵין לְעוֹבֵד שֶׁלּוֹ. עַד כְּדוֹן עוֹשֵׂי פֶסַח. נָזִיר מְנַיִין. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. עָלָיו. לֹא עַל הָעוֹבֵד שֶׁלֹּא. מִן מַה דְתַנֵּי. הִיא נָזִיר הִיא עוֹשֶׂה פֶסַח. הָדָא אָֽמְרָה. מַה דִנְפַל לְדֵין נְפַל לְדֵין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כהדא דתני התם לעיל בפ''ו הלכה ו' נטמא וחזר ונטמא וכו' הרי קולא לזה וחומרא לזה:

עובד של פסח. כהן העובד בקרבן הפסח מהו שירצה עליו הציץ אם נטמא בספק קבר התהום:

ק''ו ומה אם הבעלים שהורעת כחו בזקן וחולה. בפסח שאין שוחטין אותו על זקן וחולה שאין יכולין לאכול כזית דהוי שלא לאוכליו כדאמרינן לעיל בפ''ה:

יפית כחן. של הבעלים בטומאת התהום שהציץ מרצה עליו:

עובד שיפית כחו בזקן וחולה. שכשר הוא לעבודה אם אינו רותת ורועד כשהוא עומד אינו דין וכו':

לא אם אמרת בבעלים. שכן מצינו שיפית כחן בשאר כל הטומאות שבשנה כגון טמא שרץ ונבלה דקיי''ל דטמא שרץ משלח קרבנותיו תאמר בכהן שהורעת כחו בכל ימות השנה שאם הוא טמא שרץ אינו יכול להקריב שום קרבן והואיל וכן לפיכך הורע כחו נמי בטמא מת בפסח שלא יהא הציץ מרצה עליו בספק קבר התהום:

מאי כדון. מאי הוה עלה:

לכם. כתיב דמיניה דרשינן לעיל ריצוי ציץ בטומאת התהום ובין לו ובין להעובד שלו:

עד כדון עושה פסח. שאף לכהן היא מרצה נזיר מנין להכהן:

הוינן סברין מימר. מעיקרא דלא הותרה לכהן העובד של נזיר דעליו כתיב דמיניה ילפינן היתר טומאת התהום בנזיר ועליו מיעוטא הוא דוקא עליו בעינן טומאה ידועה ולא ספק טומאת התהום אבל לא בכהן העובד שלו אלא מן מה דתני במתני' נזיר ועושה פסח בהדדי ש''מ דשוין הן בכל מילי ומה דנפל היתירא לדין נפל היתירא לדין:

את מחמיר בנזיר טמא. ובנזיר טמא מצינו חומרא בכה''ג שאם נודע לו לאחר זריקה שנטמא בספק קבר התהום יעשה כמי שנטמא וחזר ונטמא טומאה ודאית לפני זריקה שמביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד:

שאם נתוודע לו לפני זריקה. בספק קבר התהום יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה שלא יצטרך להביא קרבן וטעמא לפי שעל ידי שהציץ מרצה ואפי' נודע לו הספק לפני זריקה הוי כנודע לו אחר כן ושוב אינו סותר נזירות טהרה ואין צריך להביא קרבן טומאה:

קל שאתה מיקל בנזיר טהור וכו'. אגב דאיירי בהא דאיכא קולא בצד זה וחומרא בצד זה מייתי נמי להא וכלומר וכן נמי מצינו כה''ג קולא בנזיר טהור וחומרא בנזיר טמא כדמפרש ואזיל:

את מחמיר עליו בצבור. דכה''ג שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא לפני זריקה בשביל שלא יאכל הבשר וכלומר דאלו בצבור מצינו חומרא בזה כלפני זריקה כדאמרינן לעיל בהלכה ה' דהא דתנינן הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה בבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה וכההיא דתוספתא שהובאה שם שחטו בטהרה ונטמא הצבור יזרק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר בטומאה הרי שמצינו חומרא בצבור מביחיד שאם נטמאו בין שחיטה לזריקה שאין הבשר נאכל בטומאה ומעתה בדין הוא נמי שנחמיר שאם נתוודע להם שנטמאו בטומאת התהום אפי' אחר זריקה שיעשה כמי שנטמאו לפני הזריקה ואל יאכל הבשר:

קל שאתה מיקל ביחיד. מה היא שאם נתוודע לו לפני זריקה וכו' כלומר אפי' נתוודע לו לפני זריקה שנטמא בטומאת התהום הציץ מרצה בעושה פסח כמו אם לא נתוודע לו עד לאחר זריקה והורצה הוא בשביל שלא יצטרך לדחות לפסח שני:

קל שאתה מיקל ביחיד אתה מחמיר בצבור. כלומר דדחי לה הש''ס דלאו ק''ו הוא שמצינו איפכא קולא ביחיד וחומרא בצבור בכה''ג:

צבור וכו' בספק קבר התהום. שיהא הציץ מרצה להתיר הבשר באכילה ואף על פי שבטומאה ודאית אין הציץ מרצה להתיר הבשר כדלקמן:

קל וחומר. הוא מה אם היחיד שהורעת כוחו בטומאה ידועה שאין קרבן היחיד דוחה טומאה בקרבן שאין קבוע לו זמן יפית כוחו בספק קבר התהום כדתנן במתני' שאפי' נטמא גופו הציץ מרצה בנזיר ועושה פסח:

צבור שנטמא וכו'. אף על גב שקרבן צבור דוחה טמאה אפי' היא ודאית מיבעיא ליה היכא שנטמאו בטומאת התהום אם הציץ מרצה להתיר הבשר באכילה כדלקמן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source